© 2023 by Re3 ltd. 

חד פעמי - מי המציא את זה???

מי המציא את המונח המוזר הזה, למה שמשהו בכלל יהיה חד פעמי? תרבות הזרוק...

אחת הבעיות הגדולות שלנו כיום, בעידן תרבות הצריכה היא הנטייה להשתמש ולזרוק.

עד שנת 1930, השנה בה החלה חברת ג'ילט לשווק את סכיני הגילוח הבטיחותיים (החד פעמיים), התעשייה התעמקה בייצור מוצרים שמאריכים ימים. מוצרים שניתן להשתמש בהם שוב ושוב ושומרים על ערכם לאורך זמן. שינוי התפיסה והגישה גרמו לתחילתה של תרבות חדשה. תרבות החד- פעמי, תרבות הנוחות, תרבות האשפה.

מאז המצאת סכין הגילוח החד פעמית ועד היום, מושקעים מאמצים תעשייתים בכיוון אחר לגמרי- קיצור אורך החיים. להפוך את השימושי למהיר וזמין. זאת כמובן, מתוך מטרה לגרום לצרכנים לזרוק במהרה ולרכוש חדש.

השימוש החד פעמי נעשה לנורמה שנהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו.

אחד המרכיבים החשובים ביותר בסיפור ההצלחה של מסעדת מקדונלדס הראשונה (סוף שנות ה- 40) הוא השימוש בכלים חד פעמיים מנייר, בסיום הארוחה מושלכים הכלים לפח, ובכך הם חוסכים כוח עבודה (אין צורך בשטיפת כלים) ומאפשרים מהירות ייצור עצומה. תעשיית המזון המהיר לא הייתה מתאפשרת ללא כלים חד פעמיים (פאסט פוד/ אריק שלוסר וצ'ארלס ווילסון).

ובאמת, ללא קשר לתעשיית המזון המהיר, הפכו הכלים החד פעמיים לחלק בלתי נפרד מחיינו. הקפה של הבוקר בדרך ל… ארוחת הצהריים לדרך… הכיבוד במסיבת יום ההולדת, או הכיבוד בהרמת הכוסית, הארוחה בטיול… בקיצור, איפה שלא נסתכל זה תמיד סביבנו.

אז למה בעצם לא להנות מנפלאות החד- פעמי?

זה זמין, זה זול, שוקל פחות, קל יותר לנקות, הרבה יותר נוח וזה גם חוסך במים!

אז זהו שזה לא כזה נפלא… מה כל כך נורא אתם שואלים? כמה עובדות שכדאי לחשוב עליהן…

 

כוסות חד פעמיות מנייר גורמות לכריתה של כ- 6.5 מיליון עצים ביום.

כלים חד פעמיים מנייר, מפלסטיק ומאלומיניום לא ניתנים למיחזור מכיוון שהם אינם מכילים רק חומר אחד אלא תערובת של מספר חומרים המונעת את האפשרות למחזר אותם (הציפוי הפלסטי של כוס נייר אינו ניתן להפרדה מהנייר ועל כן אינו ניתן למחזור).

המשמעות, כל הכלים הללו נשלחים להטמנה ואת נזקי ההטמנה אתם כבר מכירים ויודעים… (ואם לא תוכלו לקרוא על כך כאן)

גם כלים חד פעמיים שהם כביכול מתכלים/ אורגניים/ ירוקים- רובם אינם כאלה באמת, ברובם הם פשוט מתפרקים מהר יותר לחתיכות קטנות יותר. אך לא באמת מתכלים. בכך לא פתרנו את בעיית ההטמנה ואת בעיית פליטת המתאן. ישנו סוג אחד של כלים ושקיות חד פעמיות העשויים מעמילן תירס, והם באמת מתכלים (לדוגמא)- אבל, הכי חשוב, אם אתם משתמשים בכאלו כלים/שקיות, הדרך להיפטר מהם היא לקומפוסטר ולא לפח האשפה הרגיל, כי במטמנה יקרה להם בדיוק מה שקורה לכל שאר האשפה ואז לא  עשינו בזה כלום…

מבחינה כלכלית, בחישוב מצטבר תראו שיותר זול להשתמש באותו הכלי שוב ושוב מאשר לרכוש כלים חד פעמיים ולעשות בהם שימוש חד-פעמי. כאשר יש ברשותנו כלים חד פעמיים, נוצרת מעין קלות בשימוש, ומבלי להתכוון אנחנו משתמשים בהרבה יותר כלים ממה שהיינו משתמשים אילו היו אלה כלים רב פעמיים.

אגב, לגבי טענת החיסכון במים… המים המשמשים לייצור של הכלים הם בכמות רבה יותר מהכמות בה נשתמש כדי לשטוף כלים (בטח ובטח אם אנחנו משתמשים במדיח).

 אז בפעם הבאה שיש לכם אפשרות או אתם מתלבטים… תחשבו פעמיים, תחשבו על כמות האשפה שאתם מייצרים ושולחים להטמנה… תחשבו על זה שכוס הפלסטיק שאתם משתמשים בה תתגלגל עוד 500 שנה על הכדור, תחשבו על התרבות החד פעמית הזולה, המעודדת להשתמש ולזרוק, במקום להעריך, לשמור ולטפח את החפצים שלנו. תחשבו פעמיים ותעשו את הבחירה הנכונה.

יש כל כך הרבה פתרונות שימושיים וטובים לאותם מקרים שבהם "חייבים חד פעמי".

אם נחשוב לרגע, ונשנה את הגישה, נגלה שאנחנו לא באמת חייבים- לא בטיול, ולא ביום הולדת וגם לא באירוע חברתי… תמיד אפשר להשתמש בכלים רב פעמיים ולהיות יצירתיים, אפשר גם להפוך את זה לחלק מהחוויה וההנאה.

זה יותר נעים, יותר יפה, יותר בריא והרבה יותר סביבתי.

אז, איך ממחזרים את זה? לא ממחזרים את זה, פשוט לא משתמשים בזה!!!

Please reload