© 2023 by Re3 ltd. 

חוק הפיקדון

חוק הפיקדון למיכלי משקה לא רק הגדיל את אחוזי המחזור אלא גם תרם רבות לכך שהרחובות יהיו נקיים יותר, בערים, מיכל עליו חל פיקדון נאסף תוך מספר דקות... מה אומר חוק הפיקדון?

ב-1 באוקטובר 2002 נכנס לתוקפו חוק הפיקדון.

תכליתו של החוק היא שיפור הניקיון ברשות הרבים, הקטנת כמות הפסולת המוטמנת ועידוד השימוש במכלי משקה הניתנים למיחזור ולשימוש חוזר. חוק הפיקדון (לפני התיקון עליו יפורט בהמשך) חל על מכלי משקה עד 1.5 ליטר, למעט מוצרי חלב, שקיות ומכלי משקה העשויים נייר. החוק מטפל בכ- 550 מליון מכלי משקה, המהווים כ- 50% בלבד מסך מכלי המשקה.

במסגרת חוק הפיקדון הוקם תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ- אל"ה, בו חברות יצרניות ויבואניות המשקאות הגדולות בישראל. מטרת התאגיד היא הקמה והפעלה של מנגנון לביצוע הוראות חוק הפיקדון לעניין החזר פיקדונות, איסוף מיכלי משקה, מיחזורם וביצוע פעולות אחרות שמטרתן קידום האיסוף והמיחזור. תאגיד זה הוא כיום הגוף היחיד אשר מחויב לאסוף ולעמוד ביעדים כפי שנקבע בחוק הפיקדון, והוא הגוף אשר נדרש לשלם קנסות על אי עמידה ביעדי האיסוף שנקבעו.

החוק קובע כי בכל רכישה של מיכל משקה (הכלול תחת חוק הפיקדון) על הצרכן לשלם 25 אג'. סכום זה מוחזר לצרכן כאשר הוא מחזיר את המיכל לנקודת האיסוף (מרכולים, רשתות השיווק ועוד…).

החל משנת 2001 (עם כניסתו של החוק) ועד שנת 2008 נאספו ומוחזרו למעלה מ- 60% מהבקבוקים עליהם חל החוק.

בשנת 2010 נקבע תיקון לחוק כך שהוא יכיל גם מיכלי משקה מעל 1.5 ליטר, אך עליהם לא חל תשלום הפיקדון. כמו כן, התיקון קובע כי סכום הפיקדון יהיה מעתה 30 אג'.

עד לתיקון בחוק, היו מפוזרים ברחבי הארץ רק כ- 8,000 כלובים לאיסוף בקבוקים, אשר קלטו 10% מהבקבוקים בשוק. הפטור מדמי הפיקדון לבקבוקים הגדולים ניתן בתמורה להתחייבות היצרנים ויבואני המשקאות להגדיל את מספר הכלובים ל-20 אלף, בפריסה שתהיה נגישה לכל אדם בכל יישוב.

האחריות לאיסוף ולמיחזור של מיכלי המשקה, תהיה על תעשיית המשקאות – היצרנים. בשל העובדה שתאגיד המיחזור לא הגיע ליעד האיסוף של 85% יעד המכלים ירד ל- 77%, ויעד הבקבוקים הגדולים נקבע ל50% בכל אחת מ-4 השנים בין 2010-2014. זאת אומרת- היצרנים מחויבים לאסוף מחצית מהבקבוקים בנפח 1.5 ליטר שיצאו לשוק בכל שנה אולם לא תחול על בקבוקים אלה חובת הפקדון. מדובר בתוספת של כ-400 מיליון בקבוקי פלסטיק גדולים בשנה, שיצטרפו לכמות דומה של בקבוקים קטנים שעליהם חל פיקדון ונאספו עד כה.

החוק גם מטיל על היצרנים אחריות שלא חלה עליהם עד כה מעתה חובת איסוף הבקבוקים והעלות הכרוכה בכך תוטל עליהם באופן ישיר, ולא על תאגיד משותף שפועל מכספי הפיקדון (כלומר כספי הציבור).

כדי לעמוד ביעדים  אלו, נדרשו היצרנים לפרוש עוד כלובי איסוף ברחבי הארץ. מאחר שעל הבקבוקים הגדולים לא יחול כאמור פיקדון, האיסוף שלהם יהיה וולונטרי – כלומר תלוי ברצון הטוב ובמודעות הסביבתית של הציבור. כאשר במידה ולא יהיה איסוף בהתאם ליעדים שנקבעו, יחול פיקדון, בעתיד,  גם על מכלי המשקה הגדולים.  המטרה היא לאפשר לציבור גישה קלה יותר לכלובים כדי שיוכלו להשליך לתוכם את הבקבוקים גם אם הם אינם מקבלים בחזרה דמי פיקדון בעבורם.

החוק גם מחייב מרכולים ורשתות שיווק לקבל את הבקבוקים והפחיות ולהשיב ללקוח את דמי הפיקדון עבורם- עקרונית, כל מקום שמוכר בקבוקים שהם תחת חוק הפיקדון מחויב לקבל אותם חזרה ולזכות את הלקוח בדמי הפיקדון, לחובה זו יש מספר מגבלות כמו שטח איחסון במקום. כמו כן, מגביל החוק את החזרת הבקבוקים ל- 50 מכלים לאדם ביום ומטרתה לנטרל את האיסוף המאורגן שהכניס מיליוני שקלים בשנה לקבלנים פיראטים ומפעיליהם. החוק החדש מעניש לראשונה מרכולים ורשתות שיווק שיסרבו לקבל מהציבור בקבוקים ריקים למחזור בתמורה להשבת הפיקדון. הסרבן צפוי לקנס של 1,500 שקל בגין כל בקבוק שלא הסכים לקבל. כמו כן, בעל העסק מחויב להשיב את דמי הפיקדון במזומן בתמורה לקבלת מיכלי המשקה הריקים.

בשנת 2010 נאספו 72.6% מסך מיכלי המשקה החייבים בפיקדון ששווקו בישראל באותה שנה. זאת לעומת יעד של 70% שהוצב בחוק הפיקדון.

נאספו גם 30.5% מסך מיכלי המשקה המשפחתיים ששווקו בישראל בשנת 2010, לעומת יעד של 28%.

*חוק הפיקדון הולך וצובר תאוצה, וקשה למצוא היום רחובות שאין בהם "מיחזוריות" (כלובי בקבוקים). מעטים הילדים שלא מכירים את הנושא, רבות בזכות הפעילות הענפה של תאגיד המחזור אל"ה במערכת החינוך, תחרויות איסוף בביה"ס, שיעורי העשרה ומיכלי איסוף בביה"ס. כמו כן, מוסדות החינוך מקבלים אליהם חזרה את דמי הפיקדון בהתאם למה שאספו והם יכולים לעשות בו שימוש ל"תגמול" הילדים כמו צבירת בקבוקים למסיבת סיום או טיול שנתי, דבר המעודד את האיסוף על-ידי הילדים.

אחוזי המיחזור עדיין לא מושלמים, אבל צריך לזכור שלוקח זמן והשינוי לא פשוט!

Please reload